מהי התקופה?

'התקופה' היא רגע המעבר בין ארבע עונות השנה (קיץ, חורף, סתיו ואביב). כל עונה נמשכת 91 ימים ו-7.5 שעות.[1]

המנהג

כבר בדברי הגאונים[2] הוזכר מנהג קדום להימנע משתיית מים[3] בעת התקופה מחשש לסכנה. סכנה זו הוזכרה בדברי הרמ"א,[4] ופוסקים רבים החמירו בכך מאוד.[5]

אילו מים מותר לשתות?

יש שכתבו שהסכנה היא בשתיית מים בשעת המעבר בין התקופות בלבד,[6] ויש שהורו גם לאחר התקופה להסב לכך את תשומת הלב ולשתות רק מים שעומדים באחד מהתנאים הבאים:

[1] עיין פרי חדש או"ח תכח שהאריך בביאור החשבון. בתאריכים לועזיים חלה התקופה בסביבות: שמונה באפריל, שמונה ביוני, תשעה באוקטובר, שבעה בינואר. על הזמנים המדויקים ניתן ללמוד מלוחות השנה שבהם מצוינת התקופה.

[2] עיין תשובות הגאונים מהדורת ליק סימן יד.

[3] עיקר הדין בדברי הגאונים והרמ"א הוזכר לגבי מים בלבד. ובדרכי משה (או"ח תנה, ז) כתב שאם עירב בהם מלח, מותר (ויש לעיין אם המלח עצמו מציל מן הסכנה או עצם העובדה שאין מדובר כאן במים ללא תערובת). אך מלשון הש"ך (יו"ד קטז, ו) משמע שיש להחמיר גם בשאר מיני מאכלים, ודן רק אם נוהגת הסכנה גם במבושלים וכבושים, ונראה שלזה לא נהגו לחשוש כלל.

[4] יו"ד קטז, ו, ובאו"ח תנה, א.

[5] עיין בנושאי הכלים על השו"ע או"ח שם; צמח צדק הקדמון סימן יד; בן איש חי פנחס ש"ב י ועוד.

[6] מגן אברהם תנה, ח; ערוך השולחן או"ח תנה, ז. מחזיק ברכה (או"ח תנה, א) כתב שכך המנהג להקל בארץ ישראל, וכן בכף החיים או"ח תנה ס"ק לו-לז.

[7] רמ"א או"ח שם, וכן פשט שאר נושאי הכלים שם. ועיין בכף החיים שם ס"ק לז שאין סכנה במים שהיו מחוברים לקרקע. ומסתבר שאף מים בדוד שמש נחשבים מחוברים.

[8] בדרכי משה (או"ח תנה, ז) כתב שגם להחתימם במפה מועיל, ובמג"א (תנה, ט) כתב בפשטות ש"חותם" מועיל, וכן במשנ"ב ס"ק כ, ובפרמ"ג שם משב"ז ד כתב שכך נכון בכל דבר ש"צייר וחתים". ועל פי זה יש לעיין מה נחשב לחתום.

[9] מור וקציעה או"ח תנה בשם אביו, מלמד להועיל או"ח קיג, ט; קובץ מבית לוי יורה דעה עמ' קו. וכן הורה הגר"מ אליהו. הגר"ע יוסף בהליכות עולם (ח"ז עמ' קפג) נטה להקל, אך חשש שהדבר מהווה סכנה. ואולם בשיעוריו (שיעורי הראשון לציון ח"א שיעור טז) העיד שלמעשה לא נהגו להחמיר בכך. מאידך גיסא בילקוט יוסף (קיצור שו"ע קטז, לא) החמיר בזה.